מקור תלמוד ירושלמי פאה ו׳:ד׳:א׳
4 משנה: שְׁנֵי עֳמָרִין שִׁכְחָה וּשְׁלֹשָׁה אֵינָן שִׁכְחָה. שְׁנֵי צִיבּוּרֵי זֵיתִים וְהַחֲרוּבִין שִׁכְחָה וּשְׁלֹשָׁה אֵינָן שִׁכְחָה. שְׁנֵי הוּצֲנֵי פִשְׁתָּן שִׁכְחָה וּשְׁלֹשָׁה אֵינָן שִׁכְחָה. שְׁנֵי גַרְגִּרִים פֶּרֶט וּשְׁלֹשָׁה אֵינָן פֶּרֶט. שְׁנֵי שִׁבֳּלִים לֶקֶט וְשָׁלֹשׁ אֵינָן לֶקֶט כְדִבְרֵי בֵית הִלֵּל. וְעַל כּוּלָּם בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִין שְׁלֹשָׁה לָעֲנִיִים וְאַרְבָּעָה לְבַעַל הַבַּיִת.
פירוש פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ו׳:ד׳:א׳
4 שני עומרים. בתוספתא קתני המובדלין זה מזה וכן פסק הרמב"ם ז"ל ובגמ' אפרשנה בס"ד:
5 שלשה אינן שכחה. בגמ' יליף לה מקרא:
6 שני ציבורי זיתים. בגמ' מפ' אמאי תני ציבורי:
7 שני הוצני פשתן. כשעוקרין הפשתן מן הקרקע הוא כהוצני דקל ולכך קרי להו הוצני פשתן וכתב הרא"ש ז"ל ונ"ל דאיירי כשהזריעו דאז הן מאכל אדם כדאיתא בריש המוכר פירות אבל שאר פשתן לא שייך ביה שכחה דשכחה כתיבא גבי קציר וקציר אוכל הוא כדאיתא בריש מכילתין:
8 שתי שבלין לקט. בתוספתא קתני המוטלין כדרכן: